פסק-דין בתיק ת"ק 005141/03

התובע הינו סוכן ומנהל שחקנים, והנתבעת הינה שחקנית מתחילה, אשר לטענת התובע, פנתה אליו במאי 2001, כדי שישמש כסוכנה.

התובע טוען, כי הוא עשה מאמצים לשלב את הנתבעת במבחני בד וליצור לה הכרויות מתאימות, כאשר הוא במקביל, נמנע מלקבל לסוכנות שחקניות מתחרות לה.

משקבילה הנתבעת את עבודתה הראשונה בחודש מאי 2001, ביקש התובע להחתים אותה על טיוטת הסכם סטנדרטית הנהוגה אצלו, אך הנתבעת, בטענות שונות ומשונות התחמקה לטענתו מחתימה על ההסכם, למרות שהעירה לו הערות ותיקונים להסכם, אך לא מימשה את הבטחתה להעביר אליו טיוטה מתוקנת כשהיא חתומה.

במרץ 2003 התברר לתובע כי הנתבעת התקשרה עם סוכנות שחקנים אחרת ומעשה זה גרם לו לנזקים חמורים, לפגיעה במוניטין שלו וכמו כן נגרמה לו אכזבה רבה ועגמת נפש, ובעיקר ירדו לטמיון עבודה רבה, משאבים והוצאות שהשקיע בקידומה המקצועי עד לאותה עת.

כדברי התובע " על אף שהנתבעת לא חתמה בפועל על ההסכם, אני רואה וראיתי בו ובתנאים המופיעים בו שרירים וקיימים שכן שני הצדדים קיימו אותו בהתנהגות, עד להפרתו הבוטה על ידי הנתבעת" (עמוד 2 לכתב התביעה).

לאור כל האמור לעיל, הגיש התובע את תביעתו כשרכיבי הנזק הינם; אותם רווחים שהפסיד והוצאות שהוציא בסך כולל של 15,000 ש"ח, נזק למוניטין 1,000 ש"ח, עגמת נפש 1,000 ש"ח והוצאות משפטיות 300 ש"ח.

הנתבעת מנגד טענה, כי יש לדחות את תביעתו של התובע, מאחר ולטענתה, אין לתביעה זו כל בסיס ומקורה של התביעה, ברצון הנתבעת לנתק קשר עם התובע, שלא הצליח לקדם אותה מבחינה מקצועית.

עוד טוענת הנתבעת, כי היא מעולם לא הסכימה, שהתובע ישמש כסוכן בלעדי שלה וכי לא נכרת בינה לבינו, כל הסכם, בייחוד לנוכח סירובה לחתום ולהתחייב על האמור בסעיף 19 לאותו הסכם (נספח ב' לכתב התביעה).

הנתבעת טוענת, כי לא היא פנתה אל התובע, אלא התובע פנה אליה, לאחר שראה הצגה בה היא שחקה בבית צבי, והציע לה להשתתף במבחן בד לסרט, מבלי שהציג עצמו כוסן שחקנים וכי העבודה היחידה שהצליח לסדר לה במשך השנתיים, הייתה השתתפות בסדרה "כנפיים", אשר בגינה קיבל את מלוא התגמול המגיע לו, דהיינו 15% מתוך סך של 30,000 ש"ח שהיא קיבלה. מאז סיום צילומי הסדרה בשנת 2002 ועד היום, לא השתתפה באף פרוייקט של טלוויזיה, פרסומת, תיאטרון או סרטים, ובלאו הכי התובע לא הצליח להסדיר לה כל תפקיד.

הנתבעת שסברה כי התובע נכשל בתפקידו, החליטה להפסיק את הקשר איתו ולטענתה במבט לאחור, היא סבורה שהתובע הוא זה שניצל אותה עקב חוסר ניסיונה, פגע בהתפתחותה המקצועית וכי היא בחשבון כללי, השקיעה בקשר המקצועי ביניהם, את כל ההשקעות הכספיות שהיה צריך, והתובע גם מבחינה זו, לא טרם דבר.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שבתיק ובכלל זה בכתבי הטענות הגעתי למסקנה, כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו. לא השתכנעתי מעדות התובע, כי הייתה התקשרות מחייבת בין הצדדים לפיה ישמש התובע כסוכן בלעדי של הנתבעת וגם אם הייתה חשיבה כזו, או הבנה כזו, אצל התובע, הרי שאלו לא היו כלל אצל הנתבעת ובלאו הכי לא היה מפגש רצונות הדרוש כיודע, לצורך ההתגבשות הנדרשת, מצד שני הצדדים לצורך כריתתו של הסכם.

הנתבעת התעקשה לאורך כל הדרך שלא  לחתום על מסמכים מחייבים, מתוך מגמה וכוונה שלא רצתה להיות כבולה ומחויבת אליו, ובשל כך גם היא זו, שהוציאה את כל ההוצאות הכספיות הנחוצות לצורך שיווקה כגון; פיתחה על חשבונה תמונות המשמשות ככרטיסי ביקור, צילום קורות חייה וביצוע של שליחויות והעברת מסמכים ממשרדי מלהקים שונים.

אינני סבור, כי התובע ניצל את הנתבעת כנטען על ידה, אך ברור כי היה פה מקרה של ציפיות והבנות שונות, מצד כל אחד מהצדדים, שלא התגבשו, לשלב הנדרש לצורך כריתתו של חוזה מחייב.

נכון הוא שאין כל חובה, כי חוזי התקשרות יהיו בכתב והם יכולים להיעשות בע"פ, אך כאמור הגעתי למסקנה, כי התקשרות כזו לא הייתה, לא בכתב ולא בע"פ.

די היה באמור כדי לדחות את תביעת התובע, אלא שאני מוצא לנכון להאיר, למעלה מן הצורך, כי גם אם הייתי מקבל את גרסת התובע, כי הסכם הייצוג, מייצג את התנאים השרירים והקיימים בין שני הצדדים, הרי שהסכם כזה, לא מעניק לתובע את הזכויות והסעדים הנתבעים על ידו בכתב תביעתו.

בהתאם לסעיף 5 להסכם הייצוג, תקופת ההתקשרות בין השחקן לסוכנות, הינה למשך שנתיים ימים. גם לפי דברי התובע בכתב התביעה ובעדותו בפני, העתק טיוטת ההסכם נמסרה לתובעת בעת שקיבלה את עבודתה הראשונה באמצעותו, דהיינו בחודש מאי 2001 והתובע כדבריו בכתב התביעה ראה בהסכם זה, למרות שלא נחתם על ידי התובעת, כהסכם המחייב שהתנאים " המופיעים בו שרירים וקיימים שכן שני הצדדים קיימו אותו בהתנהגות".

לאור האמור, תוקפו של ההסכם הסתיים לכל המאוחר בחודש מאי 2003 ואין חולק, כי בתקופה זו, לא זכתה הנתבעת בכל עבודה ובלאו הכי, לא זכאי התובע גם לפי החוזה, שחייב את שני הצדדים לדבריו, לכל עמלה או תקבול או תגמול כלשהו.

לא ייתכן שהתובע מבקש להעמיד את עצמו, במצב טוב יותר, מאשר היה עומד, לו היה החוזה מתקיים ומקוים גם לפי גרסתו על ידי הנתבעת.

מכל אחד מהטעמים האמורים הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות.